קשת נחושה

הידרדרות אפוקליפטית אזורית לתוך להבות מלחמה עם איראן והמתוארת מנקודת מבטו של מפקד טייסת F16 שחווה על בשרו את תוצאותיה מרחיקות הלכת.

יום רביעי, 22 באפריל 2009

Posted by Picasa

יום רביעי, 24 בדצמבר 2008

פרקים:
"קשת נחושה"
"מנשרים קלו"
"תופת בבית הספר"
"מכונת הנשמה"
"בתחבולות תעשה"
"דרך גבר בעלמה"
"לכתך אחרי "
"הצבי ישראל"
"אנשי הדממה"
"מכה שנייה"
"זכור את אשר עשה לך"
"פניו של שדה הקטל"
"והוספת לכת"
"גאון נדיב ואכזר"
"אהבתיה"

















פרק 1: "קשת נחושה" .

"מְלַמֵּד יָדַי, לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת-נְחוּשָׁה, זְרוֹעֹתָי."
תהילים י"ח

הבוקר עלה מבעד לצללים ,ורוח קרירה החלה מנשבת ברחוב השקט.השכונה החדשה בפרברי נתניה הייתה היהלום התורן בעיר היהלומים ,ואותות חיים החלו מבצבצים ממנה בבוקרו של היום החדש.
צלצול השעון המעורר קטע במחי יד את שנתי הטרופה ממילא,החלום ההזוי בו שקעתי מצא גם הוא את מותו וקול נשימתה הרענן של רווית אשתי מילא את מקומו בצורה טבעית.שלחתי את ידי לשעון והשתקתי אותו כלאחר יד בטרם יגרום לנזקים נוספים כמו הערתו של בני הצעיר תומר שישן בשלווה בחדר הסמוך.ידי נשלחה באופן אינסטינקטיבי לישבנה של רווית וחרחור עייף מכיוונה הבהיר לי בחטף שהשעה איננה מתאימה.מדהים עד כמה לפעמים נידמה כי לחיליק שלי חיים משלו בניגוד למציאות המתחוללת מסביב ממשיך הוא בעיקשות לשדר את רצונותיו ללא התחשבות,הפעם יאלץ להמתין, יום עמוס לפני.

החלקתי בשקט מתוך המיטה החמה וגיששתי דרכי אל ארון הבגדים ,מדי העבודה המגוהצים חיכו לי במקומם המוכר על המדף כאילו הכירו תודה לרווית על הגיהוץ המושקע.מעולם לא הבנתי מה הניע את אשתי להמשיך את דרכה של אמי ולדאוג לצרכיי הבסיסיים כאילו הייתי בנה הקטן.העפתי מבט על פניה היפות ,חיוך שליו ומושלם היה נסוך עליהם כאילו כל דמותה יצאה מארץ האגדות ומחכה בשקיקה לנשיקה מהנסיך שתעיר אותה ליומה הצופן בחובו הפתעות לרוב.
לבשתי במהירות את המדים ונכנסתי על קצות אצבעותיי אל חדרו של תומר,הייצור המדהים כבר בן 9 ,פשוט גבר אמיתי ויפה תואר, פניו העדינות שידרו עוצמה ורוגע בו זמנית ונשימתו הקלה הזכירה לי כי כל תמצית חיי מרוכזת בגוף קטן זה. המשכתי להביט בו דומם מספר דקות והמשכתי בדרכי אל המטבח כדי לשתות את ספל הקפה הראשון להיום.
נשקתי קלות על ראשה של רווית ויצאתי את הדלת במהירות כך שעזיבתי לא תורגש.צינת הבוקר קידמה את פני כאשר הסרתי את הכיסוי מהאופנוע השחור שחנה בסמוך לטויוטה של רווית, המפלצת השחורה שידעה ימים לא פשוטים הובילה אותי בבטחה ליעדי ,ובליבי הכרתי לה תודה על שגופי נשאר עדיין שלם ובריא.
הסטתי את משקף הקסדה על פני ויצאתי בדרכי הקבועה בשנתיים האחרונות לכיוון הבסיס ברמת דוד. שדות העמק המוריקים תמיד שיוו לבסיס מראה פסטורלי ומרוחק, וכנף 1 היה ללא ספק המשך למורשתו של אלכסנדר זייד בשומרו לבדו כמעט על גבולה הצפוני של המדינה.
הש"ג מיהר לפתוח את שער הפלדה ולהצדיע כמו חיווה דעתו והתרשמותו מהכלי הכבד ורב העצמה בחלפו על פניו. משרדי טייסת 109 המכונה גם "טייסת העמק" שכנו בקצהו הדרומי המטופח של הבסיס, והדת"קים נראו כלועותיהם של לווייתני ענק הפולטים זרזיפי עשן אפרפר לתוך האובך המכסה אותם.
החניתי את האופנוע בפתח המשרדים ופסעתי בשביל שחצה את הדשא המטופח בדרכי לחדר התדריכים.חדר התדריכים המה מפה לפה,רוב הטייסים ישבו כשלגופם סרבלי הטיסה לחלקם מדי עבודה,הנוהג ללכת בלי דרגות פשה כבר מזמן ברחבי הטייסת אך בגדים אזרחיים היו מחוץ לתחום.
חוץ מיוצא מן הכלל אחד,יותר נכון אחת, דוקטור עינת קינן מהחוג לאווירונאוטיקה בטכניון, ששמשה כמרצה קבועה בטייסת.ההרצאה היום עסקה בתכנון אווירו דינמי וביצועי הטיסה בתחומי הקצה של המעטפת,אולם הטייסים בהו במבט חולמני ברגליה הארוכות של עינת שבצבצו מתוך חצאיתה. מיותר לציין כי מלבד היותה מרצה מבריקה הייתה עינת גם יפיפייה עוצרת נשימה בעלת שיער שחור קצרצר ועיני שקד מהפנטות בצבע כחול אפרפר.
עינת הייתה מושא הערצתם של רוב הנוכחים ,אולם אף אחד מהם לא יכול היה להתהדר ב"הפלה" ולרוב נתקלו בקיר אטום כאשר ניסו את מזלם.מבטי הטייסים הצעירים יכלו רק לבטא את גודל תסכולם כאשר חייכה לעברי בעת שהתיישבתי במקומי השמור בשורה הראשונה.
סגני רן ישב על ידי כשעיניו מרותקות ומפיו כמעט נוזל ריר ,שרבט בפנקסו דמות שתאורה תאם לג'סיקה ראביט עם תווי מתאר מוגזמים.הריכוז חזר לעיני הטייסים כאשר הוקרן סרטון המראה יכולות טיפוס לגובה של מטוסי F16 בטייסת שכנה. "אני מקווה שסרטון זה ימחיש לכם את היכולות הגלומות בטיפוס אנכי יותר מכל דברי" סנטה בהם עינת. רן נשען לאחור ופלט באזני "תמיד חלמתי לטפס לגבהים כאלה במיוחד עם עינת". עינת שילבה רגליה והתיישבה לצידי בעת הקרנת הסרט,קשה להישאר אדיש ליופייה חשבתי בלבי וחיליק חיווה דעתו בחיוב לאות הסכמה.
רן נחשב כגדול שוברי הלבבות בטייסת,הבנות בבסיס ובטייסת נפלו לרגליו אחת אחרי השנייה כפרי בשל, אולם עינת הייתה "אגוז קשה".
אור פתאומי הציף לפתע את אולם התדריכים כאשר הדלת נפתחה ונכנס מפקד הכנף בלוית סגנו. "איתי, רן ,בואו איתי" אמר. "עינת והשאר ממשיכים כרגיל" הוסיף.מתח רב עלה וניכר בקולו,כל הנוכחים יכלו להבחין בכך. עיניה היפות של עינת ליוו אותנו בצאתנו מהאולם,כמבקשות בצימאון לדעת את פשר הדחיפות.
"איתי, תעביר פקודה לטייסת לעבור לכוננות חמש דקות, אני רוצה זוג באויר החל משעה 13:00 ועד להודעה חדשה." העברתי את ידי על כתפו ושאלתי "איציק ,אתה מוכן להסביר מה קורה?" הוא הישיר מבטו אלי ופיו כאילו ירה בחטף "איתי, אתה תבין הכל בעוד 20 דקות, מח'א ינחת במנחת הפנימי בדקות הקרובות ויגיע לחדר הישיבות במטה ".
הדקות הבאות חלפו במריטת עצבים מופגנת.רן העביר את הפקודות לשליש הטייסת ,ושלושתנו עלינו על רכבו של מפקד הבסיס בדרכנו לחדר הישיבות במטה.

מנחת המסוקים הפנימי של הבסיס אשר בימים רגילים לא ידע המולה כה רבה הואר ע"י נורי ערפל מיוחדים עת נחת בו מסוק האנפה של מח"א. האנפה שהחלה בתהליך נחיתה שגרתי הרעידה את צמרות הברושים הסמוכים ונגעה בעדינות על פני המשטח הכתום שעליו כבר המתין רכב הפיקוד.
דלת המסוק נפתחה בחפזה ומתוכה יצא מח"א כרוח סערה בריצה קלילה לעבר הרכב, מאחוריו השתרכו ראש לשכתו ומפקד יש"ם קרב שהפנו מבטם שסוככו בזרועותיהם על פניהם מפני הרוח העזה.

מח"א היה ללא ספק דמות מרשימה בעיני פקודיו, פניו הנעריות הרכות לא הסגירו במאומה את עוצמת אישיותו וגבורתו רבת המעללים. קומתו הנמוכה וגופו הצנום היטיבו להסתיר את עוז רוחו של אחד הלוחמים המעוטרים בצה"ל. דמותו הייתה מעין הפך גמור לדמות הטייס המצטיירת כטבעית בדמיוננו .רק מעטים ידעו על שלל המשימות הנועזות אותן הוא הוביל,כטייס וכמפקד. צניעותו הייתה לשם דבר בחיל ובצבא כולו והקרינה על כל סביבותיו. גדעון רז היה לדוגמה ומופת של רבים וטובים אך מעולם לא ניצל במאומה את מעמדו כדי לקדם עצמו.

"מה שלום רווית ותומר?" שאל מח'א כאשר נפגשו מבטינו.לא רבים ידעו על הקשר האישי בין מח"א לבין משפחתי, מתוקף היותה של רווית חברתה הטובה ביותר של בתו. מאז מותה טרם עת של יעל נקשר גורלנו ורווית בילתה ימים רבים בחיק משפחתה של יעל אותה אהבה כאחות.לא עברו ימים רבים ורווית הפכה למעין בת מאומצת למשפחת רז. הישרתי פני אל מבטו החודר "אנחנו משתדלים למצות כל רגע יחד" עניתי במבוכת מה.

רכב הפיקוד חלף במהרה על פני מגורי הטייסות בדרכו למטה הבסיס,הרכב נכנס בלועו של הדת"ק עד לחנייה מול שורת המעליות. המפקדים ירדו ממנו ופרקו מתוכו מזוודה מתכתית כסופה שאותה נשא מח"א בידו.שלפתי את הכרטיס המגנטי מכיסי והעברתיו בחריץ המיועד במעלית, זמזום חרישי נשמע ודלת המעלית הענקית נפתחה וכולנו נדחקנו פנימה. המעלית ירדה באטיות את עשרות המטרים לתוך בטן האדמה, כאשר היא פולטת אותנו לתוך מבואה שהובילה לאולם הבקרה. דלתות הזכוכית באולם הבקרה נפתחו לאיטם והחבורה חצתה את האולם בדרכה לחדר הישיבות.

חדר השיבות היה מוכן מבעוד מועד כאשר ממול שולחן המהגוני המוארך מוקם מסך פלזמה ענקי אשר כיסה כמעט את כל רוחב הקיר.רחש מתכתי נשמע כאשר נסגרה דלת החדר, ואור כחלחל עמום האיר את התקרה מתוך גופי תאורת הרקע התלויים מעל.

מפקד הכנף הורה למפקדי הטייסות להתיישב ושקט מתוח השתרר בחלל החדר בעוד אני פותח את המזוודה שהניח מח"א על שולחן מתכתי. בזהירות חיברתי את הכבל האופטי שהשתלשל מהקיר לתוך השקע המתאים מאחורי המזוודה וריצוד כחול הופיע בנורית ה"לד" שחיוותה על חיבור תקין למערכת קליטת הלוויינים של הבסיס. כל המכשירים הסלולאריים הועברו למצב "שקט" ומפקד בכנף פתח בדבריו.

רבותי , אני בטוח שכולכם מודעים למשמעות צמד המילים "קשת נחושה".
רחש קל חלף בחדר הסגור עת המשיך בדבריו: "הפעם לא מדובר בתרגיל,זהו הדבר האמיתי אליו התאמנו והתכוננו,והמשמעות היא הפעלה מיידית של כל מערכות הלוחמה וגיוס מלא של מילואים".המבט על פניו אמד את הנוכחים בקפידה ועיניו שידרו את מלוא הרצינות המתחייבת מדבריו.
"למפקדי הטייסות כבר הועברו פקודות ראשוניות ,ומח'א יתן רקע ,ירחיב לגבי ההמשך והלו'ז הצפוי"

רן הביט בפני מנסה לאמוד את תגובתי לדברים שנאמרו. הדברים היו חדים כסכין,ידעתי בתוכי שהעתיד
צופן בתוכו סכנות לרוב נוכח המצב החדש שנוצר.

מח"א לחץ על כפתור במזוודה הכסופה ועל מסך הפלזמה הענק הופיע תמונת לווין של עיר אשר בתיה משורטטים ממבט על.האור באולם כבה וגדעון רז פתח בדבריו.
"טהרן, לפני שלוש שעות" אמר קצרות ונתן לדבריו לחלחל באזני השומעים.כפתור השליטה בידיו החליק קלות והרזולוציה גדלה פי 50 לערך עד שנתקבלה תמונה ברורה וחדה של העיר וסביבותיה.
"באדיבות אופק 7 ניתן לראות את הבניין הקיצוני משמאל או לפחות את מה שנשאר ממנו".
רחש קל עבר בין הנוכחים וחלף במהרה מפאת הצפייה הגוברת להמשך דבריו.
"בניין הפרלמנט, מעוזו של המשטר האיראני" הוסיף מח"א והפנה מבטו ליושבים כאילו חיכה לתגובת הקהל.לא נשמעה כל תגובה וגדעון רז סימן בעזרת הסמן את חורבות הבניין וסביבתו הקרובה ברדיוס של 300 מטר.

"ועכשיו לחדשות הרעות ,זאת לא עבודה שלנו. ולחדשות ההרעות באמת מחמוד אחמדינז'אד חי מאד "
מח"א השעין ידו על המזוודה והתמונה במסך הוחלפה בזו של מפקד משמרות המהפכה הגנרל מוחמד-עלי ג'עפרי.
"אפתח בסקירה קצרה על האירועים שקדמו לפיצוץ" אמר, והסיט את מבטו לעברנו.עיניו החודרות הופנו לרגע כלפי הנוכחים ואז פתח בהסבר.
כולכם ודאי מודעים להתרחשויות האחרונות בזירת המפרץ,הצי החמישי האמריקאי נערך בכוחות מתוגברים מרגע שבוצע הביקוע האיראני ונוספו לו שתי נושאות מטוסים מהצי השביעי :אייזנהאואר ורוזוולט, והכוננות נקבעה לרמה אחת שהיא הכוננות העליונה בצבא ארה"ב.
מח"א לגם מכוס המים שהונחה לפניו והמשיך בסקירה. "הניסוי האיראני שנערך בשבוע שעבר במדבר המלח דשתי כויר הכניס את כל האזור למערבולת של חוסר יציבות שאת סופו ועוצמתו לא ניתן לנבא בשלב זה". איציק מפקד הבסיס ביקש את רשות הדיבור ופירט:
"האזור בו נערך הביקוע מבודד וידוע שחלק משטחו של דשתי כויר מכוסה במלֵחות ובבוץ טובעני. תנאי האקלים ופני השטח במדבר הזה הם מן הקשים בעולם, לכן הוא שומם כמעט לחלוטין מבני-אדם, פרט לכמה יישובים קטנים מסביבו ובשוליו. גם הדרכים הראשיות מקיפות אותו ועוברות בשוליו בלבד."
איציק נגע קלות בשלט ועל המסך עלתה תמונת מפה של חלקה הצפוני של איראן. מעגל ברדיוס 50 ק"מ
שסימן את מיקומו המשוער של הניסוי נצבע באדום ומסביבו כחמישה מעגלים קטנים יותר בהם נצפו לאחרונה תנועות של יחידות השיגור.
"ובכן הסיבה העיקרית לרצף האירועים נעוצה בניסוי שהבהיר לכולנו בצורה חד משמעית שנכנסנו לעידן חדש בו קיומנו כמדינה מוטל בספק". המשיך מח"א בסקירה.

"כדור השלג האזורי משפיע כמובן גם עלינו,כידוע לכם הצוללות תקומה ולוויתן משייטות במפרץ הפרסי ב48 שעות האחרונות ונכנסו בשעה האחרונה לעמדות תקיפה". בהזכירו את ספינות חיל הים בקונטקסט הנוכחי חלחלה בתוכנו המודעות המיידית כי הפעלת הזרוע האסטרטגית של ישראל היא לא עניין של מה בכך וההתפתחויות האחרונות חמורות דיים כדי לגרום להפעלה זו.

"אח'י תקומה מדווחת בשעה האחרונה על ספינות איראניות העושות דרכן מבאנדר א עבאס שבו שוכנת מפקדת חיל הים האיראני מערבה לכיוון כווית והנסיכויות" הוא הרים מבטו לכיוון המסך והחזיר שנית את תמונתו של מפקד הצבא. "רבותי, ההתנהלות האחרונה נובעת במישרין מתוצאות ההתנקשות בידידנו מוחמד-עלי ג'עפרי שנורה בראשו ע"י צלף סמוך לזמן הפיצוץ בניין הפרלמנט. "כמו כן נצפו תנועות של משגרים בחלק הדרומי של המדינה והכנות קדחתניות לשיגור של יחידות הטילים,הצבא האיראני החל בתמרונים נרחבים לכיוון מערב ודיביזיות 88 ו58 המשוריינות נצפו בתנועה לכיוון כווית".
מח"א הפסיק לשנייה דבריו ואז הגיע למסקנה המתבקשת מאליה: "לאיראנים יש את כל הסיבות להבין כי הם נתונים בעיצומה של מתקפה על שלטונם במטרה ברורה של ישראל והמערב להחליף את השלטון באמצעים אלימים".

מח'א החזיר מבטו לנוכחים והמשיך בתדרוך בעוד עיני הנוכחים נטועות במסך בו הופיעה תמונתו של נשיא איראן אחמדינז'אד.
"נשיא איראן יצא בהודעה דרמטית לכל רשתות הטלויזיה האזוריות כולל באל ג'זירה בה הודיע כי התוכנית הציונית למיגור האומה הערבית לא תיצלח והחלה הספירה לאחור לסיום קיומה של הישות הציונית הפושעת."

"קיימת בידינו הטכנולוגיה לצפות ויזואלית בנעשה, אולם אין לנו מושג מה עובר בראשו של המטורף הזה ולא ניתן לצפות את מעשיו וכוונותיו"

"שר הבטחון הנחה את פורום מטכ'ל לעבור מיידית למצב 'דלת' ולהכריז על גיוס מילואים כללי לצבא. כמו כן כנף 1 הופך מרגע זה לחפ"ק של המטה הבין זרועי כך שנציגי חילות היבשה יאיישו בשעות הקרובות את חדר הבקרה התת קרקעי שלכם והטייסות ימצאו בכוננות 'הנע והמתן' בכל בסיסי החיל עם זוג באוויר עד הודעה חדשה". דומייה טעונה השתררה כאשר המשיך מח'א בדבריו:

"השעות הקרובות עלולות להיות גורליות מבחינתנו להמשך, אני מבקש באופן אישי מכל אחד מכם להעביר את עצמו ל'מוד' חירום מפני שאין לנו שום מרווח לטעויות". איציק קם על רגליו והוסיף בקול סמכותי "אם יש שאלות הפנו אותן אלי ,מח'א מחוייב בלוח זמנים צפוף ואמור להיות בבור בשעה הקרובה ולכן נפרד ממנו כעת".

גדעון רז החזיר הצדעה למפקד הכנף ,חבש את כובע המצחייה ויצא דומם עם מלוויו מהחדר בהשאירו אחריו 20 קצינים אשר נראו כהלומי רעם. השקט נקטע במהרה ע"י מפקד הכנף שפתח במסכת הוראות לכלל מפקדי הטייסות.

"איתי ורן שימו לב,109 לוקחת מ12-עד 20:00 ,'אבירי הצפון' מ20:00 עד 04:00 ו117 מקבלת את השאר,כמו כן כוננות חילוץ רצופה לטייסת מסוקים 193 עם קו פתוח למטה חיל הים,שאלות?."

הרמתי את ידי ואיציק הורה לי לשאול. "האם יש צפי לנתיבי חדירה לא שגרתיים?" .
"בינתיים אין, יצאה לדרך פריסה של סוללות ההוק והפטריוט ו3 סוללות פטריוט אמריקאיות בדרכן לארץ". ענה איציק.

"מה לגבי גזרה עיקרית?" שאלתי את איציק. "כרגע , אין כל פעילות אווירית וקרקעית חריגה בגזרה הסורית,נראה שהם לא התעוררו עדיין משנת החורף, בכל אופן היב'א ומוצב החרמון מוכנים לכל התפתחות"
איציק הוסיף "שימו לב שהחל משעות הצהריים יהיו באוויר מעל נתיב אזרחי J10 מטוסי 'איווקס' של חיל האוויר האמריקאי וינועו לאורכו עד לקו רוחב 30 בנקודת nurit "

הדקות הבאות חלפו בהסבר מקיף של מפקד הבסיס לגבי רענון נהלי קרב והפעלת גיוס המילואים. לכשסיים איחל איציק הצלחה לכולנו וקבע את שעת התדרוך הבאה ל21:00.

יצאתי עם רן את המבנה המבוטן ועברנו את דרכנו לטייסת בשתיקה, חששות מהלא נודע מילאו את ליבנו ומראות כלי המשחית המוכנים לקרב רומם קצת את מצב רוחנו,ידענו כי האנשים בטייסת מוכנים כל עת להתמודדוית מסוג זה ובטחנו ללא אומר בטייסים המעולים שאומנו למשימות אלו ולמקצועיותם המוכחת.

בכניסה למשרד הטייסת עמדה חבורת לובשי סרבלים שיצאו להפסקה מתוך חדר ההרצאות ,טיפות גשם זעירות החלו לכסות את
השביל והדשא והשמיים התקדרו בענני גשם כבדים כאילו בישרו על העתיד לבוא.החבורה שהתבדחה בחוץ לא נחשפה עדיין לחדשות הטריות, נכנסתי למסדרון ופסעתי לעבר חדר התדריכים על הקיר ממול ממנו ניבטו תמונות מהווי הטייסת ובכירי טייסיה בעבר.
בקשתי את נטע הפקידה לכנס את כל הטייסת בחדר התדריכים בעוד רבע שעה,פני לא הסגירו במבטם את עצמת סערת רוחי כשפניתי אל נטע וביקשתי ממנה את יומן הטייסת. כמו רוב חיילות הטייסת גם נטע הצטיינה במראה מלבב וצעיר שלא אחת גרם לי לתהות אם לא הייתה איזו יד מכוונת בבחירת הבנות היפות ביותר לטייסת 109 "טייסת העמק".
נטע התיישבה מולי ורשמה את הפקודות ביומן בעוד מבטה נודד בסערה עם כל שורה חדשה שכתבה.פניה היפות הביעו הפתעה ושידרו סימני חרדה קלים בעת שחזרה וקראה את הפקודות שנכתבו.
כעבור זמן מה המה חדר התדריכים אדם.הטייסים ישבו בסרבליהם מולי כשמבטם הלום הפתעה בעת שהקראתי בפניהם את הפקודות וסקרתי את עיקרי התדריך שהועבר שעה קודם ע"י מח"א.קצינת המילואים מאיה החווירה קלות לכשנודע לה על ההפעלה המסיבית העומדת להתרחש,היקף הפעילות והלוגיסטיקה הכרוכה בה היתה חסרת תקדים.בתדריך נתתי לטייסים הצעירים את ההרגשה שאני סומך עליהם בכל ליבי והבהרתי להם כי פעילותם בשעות הקרובות עלולה לקבוע רבות להמשך.בסיימי את התדריך קראתי לרן והסברתי לו את חלוקת העבודה בינינו כך שהפעילות תהיה יעילה עד כמה שניתן.
הנוכחים התפזרו לדרכם ואני נפניתי סוף סוף לחדרי. הדבר שהטריד אותי כרגע מכל ואותו רציתי להסיר מסדר יומי היה שיחה
טעונה עם רווית אשתי אותה הייתי מחוייב לעשות.
הדאגה לה ולתומר בימים הקרובים שידרה בתוכי אותות מצוקה חריפים,אותות שרק החריפו עם כל דקה חולפת . התקשרתי לנייד של רווית שהייתה באותה עת בעבודתה, רווית שמשה כרופאת ילדים בבית החולים שניידר ואהבה את עבודתה בכלל וילדים בפרט.
"הי מתוקה ,אני מפריע?" שאלתי רטורית.
"כן, כרגיל ,אבל בחרתי מלכתחילה לחיות עם בעל קצת מופרע,כך שאני האשמה." צחקה.
"מה עם הנסיך הקטן?" שאלתי.
"מצייר כבשה" צחקה שוב, אהבתי את ההומור השנון והעוקצני שלה, "תומר אצל השכנים, מציק לכלב החדש."
"חופשת חנוכה..." נאנחתי.
אהבת חייו של בני הייתה בעלי חיים,בפרט כלבים, הוא נהג להאכיל כלבים עזובים ברחוב ולבקש מהשכנים בבניין לצאת עם כלבם לטיול.לא היה ספק בליבי כי יש לנו בבית וטרינר קטן.
"איתי, אתה זוכר שהיום אחר הצהריים מסיבת חנוכה בבית הספר והדוקטור רוצה שתגיע,בלי הכנפיים בבקשה..." הזכירה רווית בהתרסה.
"אני זוכר, אבל אין סיכוי שאגיע,יש כאן כמה התפתחויות לא צפויות" אמרתי בחשש.
הקו דמם כמה שניות.זהו,שוב אכזבתי את משפחתי ורגש האשמה חזר להציק אך הפעם ידעתי כי אין לי כל ברירה..
"רווית,זוכרת את תכנית החירום עליה דיברנו אתמול" שאלתי בתקווה שלא תנתק בפני את השיחה.
"כן, התכנית ההזוייה שלך להעביר אותי לחור שכוח אל באמצע המדבר עם ..."
"תפסיקי לרגע את השטף הדיבור ותקשיבי לי, המצב חמור מאד!, אין לי אפשרות להסביר לך עד כמה, פשוט תסמכי עלי..." ביקשתי כמעט בתחינה.
"אין סיכוי שאני מגיעה למקום ההזוי הזה ששטוף בתמהונים לובשי כותנות לבנות, ועוד עם תומר,ועוד הזכרונות שלא ממש עזבו אותי" נשנק קולה.
קיבוץ נאות סמדר הוקם בשנת ב-1989 ליד צומת שיזפון על הדרך לאילת בהר הנגב הדרומי.הוריה של רוית היו בין מקימי היישוב והשתייכו לכת תמהונית שחרתה על דיגלה את תורתו של הגורו יוסף ספרא.הכת נקראה "לימוד עצמו של האדם" ועסקה באספקטים רוחניים של שליטה ביצר ,וזכתה לפופולריות גדולה בשנותיה הראשונות. כת זו משכה לתוכה ממיטב האנשים ובינהם לוחמים נועזים בסיירות.הקיבוץ נקרא על-שם אשתו של ספרא, סמדר, שמתה בתאונת דרכים ב-1981.
אנשי הקבוצה, שהלכו אחרי ספרא להתיישבות בקיבוץ נאות סמדר בערבה, ניסו לשמור בסוד כמה התנסויות מוזרות שעברו וטרגדיות אישיות שפקדו אחדים מהמצטרפים.בין הטרגדיות הייתה גם התאבדותה של נורית חפץ, אמה של רווית. רווית נשארה יתומה צעירה ובגיל 14 עקרה מן המקום בהשאירה מאחוריה את אביה זאב ושני אחיה הצעירים וכמובן את הכאב העז ממנו לא התאוששה עד עצם היום הזה. נסיבות מותה של נורית נשארו עלומות בחלקם עד היום, והצלקת אותה נשאה רווית מהמקרה הנורא סירבה להתרפא למרות הזמן שחלף.

"היגיע הזמן שתשימי את השדים האלו מאחורייך, המצב בו את משוחחת עם אביך בטלפון פעמיים בשנה אינו הגיוני." המשכתי.
רווית לא ענתה.פחדתי שתנתק את השיחה,הכרתי את הפתיל הקצר של אשתי וידעתי שישנם יבלות עליהן אסור לדרוך.

"תחשבי על בנינו היחיד ,זו גם דרך להגן עליו. הסיכוי שמרכזי הערים יותקפו גבוה ביותר. אביך ישמח לארח אתכם ואני אהיה שקט יותר" המשכתי בדברי.

"קל לך לדבר,אתה עסוק בלשחק את הגיבור ואני צריכה להתמודד כאן עם המתח המטורף וגל השמועות,אני אהיה עם תומר
במסיבת חנוכה בבית הספר. אין סיבה להבהיל אותו,במידה ויהיה שינוי אני אשקול את הצעתך שנית " סיכמה רווית.

"מזל שור ועקשנית כמו חמור" צחקתי. "או קי, אני אתקשר שוב בערב לפני התדריך".
"אוהבת,חייבת לרוץ" אמרה וניתקה.

החזרתי את שפורפרת הטלפון לעריסתה והרהרתי בדבריה האחרונים של רווית,אולי יש בהם הגיון,אחרי הכל לא בוצע עדיין כל אקט תוקפני ואנחנו מבססים את התחזיות על האפשרות שיתרחש הגרוע מכל.
הוספתי להרהר על תומר,הוא בודאי ישמח לשחק עם סבא זאב ולטייל איתו בשדות רכוב על הטרקטורון האדום.
זאב חפץ היה אדם קשוח,מן דמות ארכאית מיושנת שהיה בעברו גם לוחם נועז בסיירת מטכ"ל.סיפרים רבים נקשרו בשמו בנוגע לפעולות עלומות מעבר לקווי האויב,חביריו ליחידה סיפרו שהיה "חיית אדם",שנשא על גבו שני לוחמים פצועים יחד עד למקום מבטחים בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד. גם היום בגיל 61 היה זאב בעל מראה מוצק ושרירי ומפחיד אך האגדות עליו לא הרשימו מעולם את רווית. בדבר אחד לא היה בליבי כל ספק: זאב חפץ אהב את בתו ונכדו היחיד יותר מכל.

דלת חדרי שנפתחה קטעה באחת את מחשבותי. בפתח עמדה תמירה ומרשימה דמות נשית מוכרת : עינת קינן,היא חייכה אלי את חיוכה המפתה ואחר הסתובבה בגבה אלי ואז בתנועה גמישה נעלה את דלת החדר במפתח.שמתי לב כבר מזמן לעובדה כי עינת התנהגה בסביבתי כחתולה מיוחמת,כל תנועותיה ומבטיה כלפי שידרו רק דבר אחד.

"מה בדיוק את עושה?" שאלתי בהפתעה ותדהמה גם יחד.
"מה אתה חושב שאני עושה?" החזירה בחיוך ערמומי.
"אם אינני טועה הפגישה שלנו לגבי לוח הזמנים החדש להרצאות אמורה להתקיים מחר" ניסיתי לשנות את כיוונה של השיחה.
עינת נעמדה מולי מלוא קומתה והביטה לתוך עיני במבט שהסגיר במלוא עוצמתו את כוונותיה,לבושה הייתה באותה חצאית קצרצרה שרק הבליטה את רגליה הארוכות.
לא הייתה לי כל התלבטות,מוחי שידר לי אותות מצוקה ומנגד חיליק שיגר אותות אחרים שאיתם כבר למדתי להתמודד בצורה מוצלחת.עינת החלה לפסוע לקראתי ואז לפתע נעצרה, ידיה אחזו בבסיס מותניה ובתנועה חתולית אלגנטית הניעה את אגנה קלות כלפי מטה, תנועה שגרמה לתחתוניה לנשור על הארץ.
הבנתי כי עלי לעצור את מופע האימים במהירות ובנחישות ,הייתי חייב להעביר לנימפה המושלמת שפסעה לעברי שרצונותיה לא עומדים להתממש.
"עינת, תעצרי,אני לא יכול להרשות שזה יקרה,יש לנו כאן מצב חירום!" קראתי לעברה. נראה שקריאתי לא עשתה עליה רושם ניכר והיא המשיכה להתקדם לעברי בחלצה את נעליה אחת אחרי השנייה והשלכתם מאחוריה.
מאה תופי תם-תם אינדיאנים הלמו ברקותיי ושיגרו בי קריאות לאזהרה,נעמדתי מולה ובייאוש פתאטי כמעט קראתי: "עינת, אני נשוי, תביני!".
"לא בשעה הקרובה" חייכה לעברי בחשפה מערכת שיניים צחורה ומושלמת עם חיוך שיכול היה לפתות אפילו אדם מת.
יכולתי כבר להריח את ריחו העדין של בושם של גופה כשקרבה בקלילות וחלפה על פני השולחן שהפריד בינינו. הריח סיחרר את חושי ועתה לא נותרה לי כל ברירה, ידעתי עלי לעצור את עינת ויהי מה.. ויפה שנייה אחת קודם...
יבבתה הצורמנית של הסירנה בטייסת עצרה את עינת במקומי, מעולם לא האמנתי כי אשמח לשמוע אותה כמו הפעם.











פרק 2: " מנשרים קלו"
"שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ; מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ" שמואל ב' פרק א' קינת דוד.

הרמתי את שפורפרת הטלפון בחטף,ועליתי מול הבקר ביחידת הבקרה.מדובר בקו מוצפן ובו קיימת גישה ישירה בין טייסות הקרב לבקר הראשי ביחידת הבקרה על הר מירון.הסירנה הוסיפה ליבב ברקע בעוד עינת אוספת את חלקי הלבוש האבודים וממהרת להסתלק בחפזה .מוחי כבר נתון היה בדבריו של הבקר שמהר להתריע בכל הטייסות בו זמנית על רביעיית מיג 29 סוריים שנטשו את נתיבם הקבוע מעל קוניטרה והתקרבו אל קווי הפסקת האש בתוך שטח הרמה הסורית בגובה יחסית נמוך.
זה המקום להבהיר כי חצייתם של קווי הסכם שביתת הנשק שנחתמה ב-1974 כמוהם כפגיעה בריבונותה של ישראל ברמת הגולן למרות שבפועל ריבונות ישראל בשטח זה איננה מוכרת מבחינה בינלאומית. החוק הישראלי הוחל על רמת הגולן ב1981 ב"חוק הגולן" ,ומאז לא העזה עדיין סוריה לחצות קווים אלו ,לא ביבשה ולא באוויר.ישראל רואה בחומרה כל פגיעה בריבונותה זו,כל חריגה מנתיבים מוכרים וברורים מחייבת לכן הערכות ותגובה הולמת.
איזור רמת הגולן, כך נקבע בהסכם ההפרדה לא יהיה "אזור מוגן טילים" כך שכוחות נ"מ דלילים ביותר שנמצאים על קו התילים עלולים שלא להספיק בדקות ראשונות של חדירה.
במקרים מסוג זה מימד הזמן הוא בעל חשיבות עליונה מכיוון מטוסי מיג 29 מסוגלים לחצות את רמת הגולן לרוחבה תוך 3 דקות ויספיקו להם 3 דקות נוספות כדי לשגר את חימושם מעל יעדים אסטרטגיים בצפונה של המדינה.זוג המטוסים מהטייסת שלנו שפיטרל באותה עת באזור מאז התדריך יכול היה להוות תשובה חלקית וזמנית עד להגעת תגבורת.
הבקר ביחידת הבקרה הצפונית הנחה בפרטי התקרית את משל"ט חיל האוויר וזה הוציא פקודה מיידית להזנקה של זוג נוסף מהטייסת שלנו ורביעייה של מטוסי "ברק" מטייסת "אבירי הצפון".
זכרתי כי הזוג הראשון שלנו כלל את רונן וטלי שפטרלו באותה עת בחלקה הצפוני של בקעת הירדן בקירוב מעל נווה אור וירדנה.הבקר ביחידת הבקרה הפנה אותם למטרות שטסו בגובה 1000 רגל והראו סימנים מדאיגים של נחישות בשמרם על נתיב נוכחי קבוע.
נטע, פקידת המבצעים השיבה לשאלתי כי זוג שני המריא בדקה האחרונה ויצא לקראת נקודת מפגש עתידית שהתפתחה להיות מעל צפת לערך מיקום,בעל חשיבות אסטרטגית לכל הדעות.
סמכתי על רונן וטלי וידעתי שיוכלו להתמודד עם כל איום ראשוני אך העדפתי שתהיה לנו עדיפות מספרית למקרה שהיירוט יהפוך לקרב צמוד הנקרא בעגת הטייסים "דוג פייט". התיישבתי לצידה של נטע מול מסך הבקרה שהעביר לנו את התמונה האווירית כפי שנתקבלה מיחידת הבקרה.
הדם בעורקי געש ושטף של אדרנלין הכניס בגופי דריכות וריכוז אותם ניצלתי כדי לנסות ולפענח את מטרת תמרון החדירה ומה תכליתיות העומדת מאחוריה. רונן וטלי עשו דרכם במהירות הקרובה ל900 קשר וחימשו את טילי ה"אמראם" שברשותם שהיו בעל ראש הנחייה אקטיבי ושיטת פעולתם כללה יכולת של "שגר ושכח",יכולת זו נותנת יתרון למיירט המסוגל לפגוע במטרתו מרחוק וללא סיכון מיותר.






פרק 3: " תופת בבית הספר"
"רציתי להגיד לפחות שמע ישראל. צעקתי בשארית כוחותיי שמע... ולא יכולתי לסיים". שולמית סבן, "לחיות מחדש" – סיפורה האישי של ניצולת מעלות.

פרק 4: " מכונת הנשמה "
"אצלי כיסא הגלגלים מתקן את ההליכה, מכונת ההנשמה מתקנת את הנשימה – ואני כאחד האדם." "ובחרת בחיים..." – סיפורו של ד"ר רחמים מלמד-כהן

פרק 5: " בתחבולות תעשה "
"כִּי בְתַחְבֻּלוֹת, תַּעֲשֶׂה-לְּךָ מִלְחָמָה; וּתְשׁוּעָה, בְּרֹב יוֹעֵץ." משלי פרק כד'

פרק 6: " דרך גבר בעלמה "
"דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם-- דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר;
דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם-- וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה.." משלי פרק ל'

פרק 7: " לכתך אחרי "
"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. " ירמיהו פרק ב'


פרק 8: הצבי ישראל "
" הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים.. "
שמואל ב' פרק א' קינת דוד.

פרק 9: " אנשי הדממה "
" אנשי הצפרדע, אנשי הדממה איש לא ראה, איש לא שמע איש לא הבחין בקולות מלחמה האם היו פה אנשי הדממה? "
"אנשי הדממה" – יורם טהר לב.

פרק 10: " מכה שנייה "
"יש לומר באופן ברור: למכה שניה אין לנו צורך בתגובה אמריקאית." ארה"ב, ישראל והגרעין האיראני- ד"ר אפריים סנה

פרק 11: "זכור את אשר עשה לך"
" זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. " דברים פרק כה'

פרק 12: " פניו של שדה הקטל "
"כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. "
"ליל חנייה" – נתן אלתרמן


פרק 13: " והוספת לכת "
" וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת. "
"עוד חוזר הניגון" – נתן אלתרמן .

פרק 14: " גאון נדיב ואכזר "
"בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר"
"שיר ביתר" – זאב ז'בוטינסקי .

פרק 15: " אהבתיה"
"אהבתיה אני יודע זאת פתאום אהבתיה פתאום עכשיו ,פתאום היום."
" אהבתיה " – תרצה אתר.

קשת נחושה

קשת נחושה

פרטים עלי

התמונה שלי
הפרטים שוליים מדי וחסרי משמעות,מעבר לכך מכור לאדרנלין.
ציורי קיר | ציורי קיר לחדרי ילדים | ציורי קיר ועיצוב פנים | כרטיסים למופעים | Настенная роспись